Home » Torah » בחצרות בית ה’ – דוד גודמן

 
 

בחצרות בית ה’ – דוד גודמן

 

“נדרי לה’ אשלם,
נגדה נא לכל עמו,
בחצרות בית ה’, בתוככי ירושלים.”

סיפור המגילה משופע בתצוגות ראווה אדירות. ניתן לחשוב כי הכול נראה והעושר מקיף כל. בעקבות סיפור זה, אף חג הפורים מעלה על נס את ההחצנה, את התחפושות, את הקרנבל ואת המשתה. לרגעים נדמה שאותו משתה שבשושן הבירה, טרם הגיע אל קצו. ימים רבים, שמונים ומאת יום ועוד שבוע, שמעולם לא באו אל סיומם.

המלך מראה לכל השרים את עושרו, לכל פשוטי העם את יקר תפארת גדולתו. מלכותו של אחשוורוש נתברכה בהדר רב ובפאר. מעבר לכך, נראה כי לא חסך המלך להציג את עושרו לראווה קבל עם ועדה. עוד רבות יתואר את אווירת המשתה, כי רבה היא בשושן. אף המשך המגילה אינו נמנע מלספר אודות משתה עוקב משתה, תהלוכות ברחוב, ושיטוט בגנים אדירי ממדים.

מעניין לבחון, דווקא מתוך חזות ראוותנית זו, את יחסי  הפנים עם החוץ. יש להעלות את שאלת קיומו של הפנים במגילה כה צעקנית. לכאורה מלכות פרס תוכה כברה, כולה משתאות ותענוגות. המלך אחשוורוש, לכאורה, איננו מגלה יחס כלל אל הנחבא פנים ונסתר מעין. ניתן לקרוא את פעילותו של אחשוורוש כהתנערות מכל אינטימיות אפשרית.

אולם, אף חיצוניות ראוותנית זו, חיצונית היא למלכות עצמה בלבד. אף הבא בשערי הארמון, יתעה רבות בטרם יחזה בבית המלכות. חלקים ארוכים במגילה מתרחשים בתוככי הארמון, אולם מתרחשים בחוץ – בגנים ובחצרות.

הארמון, יכול שיהיה פתוח, אך לא כל הנכנס זוכה לחזות בתוככי בית המלוכה. בארמון זה כגודל הנחשף כן גודל הנעלם והמוסתר. הקורה בתוכו, עין לא שזפתו. שבעה הם היושבים ראשונה במלכות, ואלו, רק אלו, חוזים בפני המלך. על אף העושר, הגודש כל כיוון, פני המלך נחבאים מעבר לכל זאת.

            esther1

ארמון מלוכה מעין זה שימש רבות במדרשים ובמשלים. משל הארמון, הוא ארכיטיפ נרטיבי המשמש תכופות בחכמת האלוהות ובתורות הסוד. פעמים מוקף ארמון זה חומות נצורות, פעמים מסדרונות עמוסי חדרים. אוצרות נגלים לכול אורך הדרך ולצדיה. ביתו של המלך שופע כולו, אך כלל העושר שווה לריק, לעומת האפשרות לחזות בפני המלכות.

משלים אלו נשענים כולם על רעיון הפער בין ההגעה אל הארמון לבין המפגש עם המלוכה. הם מדגישים את ההתמודדויות השונות, את הפיתויים הרבים ואת הקשיים שעל הדרך. הנכנס יכול להתייאש מתוך קשייו וצרותיו, לבו יכול להתפתות אל האוצרות ואל השרים, אך הנכון בלבו נפנה לעבר הכס.

על מנת לבוא אל חכמת האלוהות, אין די בלדעת את מיקומה, יש לפסוע בנתיבותיה. הבא שעריה, טרם הכירה. במורה הנבוכים מספר הרמב”ם את משל הארמון שלו. הנכנס בשעריה של החכמה עובר אולם, אחרי אולם, כל אחד גדול בעושרו מזה שקדם לו. היופי והדר רק הולך וגובר לאורך מסע זה. בכל רגע ורגע יכול הפוסע לפסוק פסיעותיו ולהניח שבא כבר אל מרכזו של בית המלוכה.

esther9אולם, החכם, המבין בתורות אלו, יודע שבל לו להאט צעדיו, שהרי כל העושר אותו חוזות עיניו הינו כאין וכאפס, לעומת המקום אליו הוא בא. הוא לא פוסק ומחפש את בית המלכות עצמו, את משכנו של המלך. רק הגעה אל חדרי המלך, היא השמחה האמיתית. בנמשל, חכמת האלוהות באה מתוך הכרה איתנה של כלל גופי הידע, אולם חוכמות אלו כולן נאלמות דום לעומת חכמת האלוהות עצמה.

 אף המקדש ארמון הוא, ובית מלוכה. מוקף הוא חצרות ועזרות ואף בעיר ירושלים כולה. משעריו נפרשת החצר הפנימית, מתוכה מעלות לחצר אף גבוהה ממנה. בתוך-תוכה של החצר  שוכן הזבול, זר לא יבוא שעריו. מבעד אל הקודש מסמנת הפרוכת את החדר החתום, קודש הקודשים. כל אדם לא יהיה בבית, שעה בה בא אהרון מבעד לפרוכת זו – לנשיא מבין אהרון ובניו, אחת לשנה, ניתנה כנחלה. הבא לראות פני המלך, עומדות היו רגליו בשערי ירושלים, בפיו תפילה לחזות לפני ולפנים.

***

מגילת אסתר מספרת על רחובה של שושן. על שער המלך, על הבאים בו ועל שומרי הסף. במגילה מתוארים חצר גינת ביתן המלך, במלוא יופייה והדרה, ואף בית הנשים ובית הפילגשים. אולם, מתיאורים אלו חסרה תמונה של הקורה בתוככי הבית. הבתים מוצגים אך ורק מתוך חזותם החיצונית. תמונה השופעת בעושרה אך מסתירה את עיקרה.

esther5

אף אסתר המלכה, הדורשת לבוא אל המלך, אין היא באה אלא אל החצר הפנימית. מודעת לסכנות הרבות, לקשיים שיקרו בדרכה ולכך שהיא שמה את נפשה בכפה. מבלי שנקראה יוצאת אסתר לדרכה, באה שערי הארמון ומגיעה אל החצר הפנימית. הנה, בחצר בית המלך הפנימית והמלך יושב על כסא מלכותו, נוכח פתח הבית. יושב על הסף ומביט אל החצר.

במגילה מתואר לא רק השפע המתפרץ במפגן ראווה, אלא דווקא הנחבא מעבר למסיכת עושר זו. העושר הגועש מסיט את המבט מן המתרחש בתוככי הבית, מן הנגזר שם ופוקד על כל. המשחק של החיצוניות פועל בשיא עוצמתו, אך עוצמת פעולתו רק מצביע על הנסתר מבעדו.

אסתר אף היא, בעצתו של מרדכי, מכירה בחוכמתו של בית המלוכה. יודעת היא לחבור למשחק החשיפה המוגברת, אך להסתיר את תוכן מהותה. באה היא שערי בית הנשים ואין היא מספרת את הנעשה לה. נשמעת היא לסריסיה, דורשת לטובתם של קרוביה ואיננה מגדת מי היא ומה מולדתה. אסתר, כאחשוורוש, צופה אל פני החצר, כרואה ואינה נראית.

***

esther10

מגילת אסתר מספרת לנו את סיפורה של החצר, של הבוסתן הפנימי. דווקא היחס הסביבתי של מגילה המתנהלת בשושן, הכרך הגדול ועיר המלוכה באימפריה הפרסית הרחבה. דווקא מבני האבן הגדולים ורחובותיו הרחבים של כרך זה, יוצרים מרחב להתגלות מפעמת הניכרת מתוך החרכים המתגלעים באבן. במגילה משמשת החצר לחרך מעין זה, למרחב המאפשר מפגש ישיר עם הפנימיות. מפגש זה, בניגוד למפגש הקורה בתוככי הבית, לוקח חלק במרחב הציבורי. החצר הינה חלק מרשות הרבים, אך היא חלק מלא באינטימיות ובדממה.

חג הפורים מצוותו היא חיבור זה, חיבורה של החצר בתוך הבית ובתוך הכרך. כמצוות ‘הימים הללו נזכרים ונעשים’ אנו זוכרים ואף עושים. אנו מכוננים מרחב ציבורי של משתה ושמחה, אנו משתתפים ביחד, קוראים את המגילה, שותים ושמחים. כל אחד ואחת תרים את הכרך השתוי בעקבות העלילות אותן הם מחפשים. חג הפורים כחג של הסתר, המציץ מבין החרכים, הוא חג מלא פניות והסחות, מלא רעש והמולה של עיר תזזית. דווקא הכרך, על חומותיו, רחובותיו והמולותיו, מזכיר לנו מתוככי ההמולה את אותם מרחבים נסתרים – ‘חצרות בית ה’. מעבר להמולה זו מסתתרת לחישתה של האינטימיות, של החצר והגן מלאי שלווה ואהבה. בהם האינטימיות של היחיד ובוראו ניכרת פנים בפנים.

Tags: , , , , , ,

Recent Posts »

Interpretive Tradition III: Chanukah: Rabbi Herzl Hefter

Interpretive Tradition III: Chanukah: Rabbi Herzl Hefter

R. Soloveitchik used to say that Chanukah was the “Yom Tov of Torah she be-al peh,” the festival of the Oral Law. This is because the battle of the Maccabees...

 
מסורת  פרשנית ב’: כאשר המוסר והטקסט מתנגשים –  הרב הרצל הפטר

מסורת  פרשנית ב’: כאשר המוסר והטקסט מתנגשים – הרב הרצל הפטר

במאמרי האחרון אמרתי שהמסורת היהודית היא מסורת פרשנית. ברצוני להאיר נקודה זאת דרך דיון בהתמודדות...

 
Interpretive Tradition II: When Morality  and Text Collide – Rabbi Herzl Hefter

Interpretive Tradition II: When Morality and Text Collide – Rabbi Herzl Hefter

Tree of Life – David Rakia In my previous essay I said that Jewish tradition is an interpretive tradition. I would like to highlight this by discussing what...

 
Visions of the Law – Rabbi Noam Pratzer

Visions of the Law – Rabbi Noam Pratzer

Rashi opens his commentary on the Torah by quoting Rabbi Yitzchak’s question from the midrash – “Shouldn’t the Torah have begun with “החודש הזה...

 
Interpretive Tradition- Rabbi Herzl Hefter

Interpretive Tradition- Rabbi Herzl Hefter

Jewish tradition is an interpretive tradition. This means that we continuously re-encounter our ancient texts, simultaneously breathing new meaning into them while...

 

גדעון אדמנית -סיפורי הראשית כהכוונה אמונית ומוסרית

  ידועה ושגורה הקושיא,  מדוע התורה פותחת בסיפור בריאת העולם, והרי: “לא היה צריך להתחיל...

 
 

Latest Audio