Home » Torah » פרסומי ניסא בפורים ובחנוכה – גדעון אדמנית

 
 

פרסומי ניסא בפורים ובחנוכה – גדעון אדמנית

 

ישנם כמה ביטויים בחז”ל המעצימים את חג הפורים ומגילת אסתר מעבר לסבירות ולכל ציפיה ראשונית, רובם מבוססים על מאמרי רבא. הבה נעיין בהם וננסה להבים השלכותיהם.

א. בירושלמי (מגילה פ”א ה”ד: סבור ר’ יוחנן ש: “הנביאים והכתובים עתידין ליבטל” אך לעומת זה: “חמשת סיפרי תורה אינן עתידין ליבטל. מה טעמא [=המקור] ‘קול גדול ולא יסף’ ” [= לגבי מתן תורה, ולפי הבנתו, הפירוש הוא: לא פסק, נצחי]. רבי שמעון בן לקיש חולק וסבור ש: “אף מגילת אסתר והלכות אינן עתידין ליבטל. נאמר כאן ‘קול גדול ולא יסף’ ונאמר להלן ‘וזכרם לא יסוף מזרעם’. לפי ר”ל למגילת אסתר יש מסר שעם ישראל לא יוכל לוותר עליו לדורות.

ב. בבבלי מגילה ג: קובע רבא בפשטות שכאשר עומדות לפני יהודי שתי מצוות: “עבודה [=קרבנות] ומקרא מגילה – מקרא מגילה עדיף …” וכן: “תלמוד תורה ומקרא מגילה – מקרא מגילה עדיף…”. לרבא אין כל ספק שמצות קריאת מגילה, למרות שהינה מדרבנן (כחידוש מרדכי ואסתר שחכמים נתנו לו תוקף) דוחה מצוות מהתורה , כולל קרבנות ציבור בזמנם.

ג. בדומה לכך, קובע רבא ש: נר חנוכה [=דרבנן] דוחה מצוות קידוש היום, למרות שהיא בגדר מצוה מהתורה כחלק ממצות זכור את יום השבת לקדשו (בבבלי שבת כ”ג:). [1]

ד. כיוון זה בולט גם בפסיקת הרמב”ם ביחס למחלוקת זו (לאחר שפוסק כרבא לגבי מעמד המגילה, הוא קובע):  “כל ספרי הנביאים וכל הכתובים עתידין ליבטל לימות המשיח חוץ ממגילת אסתר – הרי היא קיימת כחמשה חומשי תורה וכהלכות של תורה שבע”פ שאינן בטלין לעולם, ואע”פ שכל זכרון הצרות יבטל שנאמר… ימי הפורים לא יבטלו” (רמב”ם מגילה וחנוכה א, א).

בניגוד להצהרתו בהלכות מלכים (פרק י”א) שבימות המשיח לא יהיה כל שינוי (לא בחוקי הטבע ולא במצוות התורה), כאן פוסק הרמב”ם כר’ שמעון בן לקיש, בניגוד לכללי ההלכה (שהלכה כר’ יוחנן לעומת ר”ש בן לקיש) ובניגוד להצהרתו בהלכות מלכים.

ה. מהו הנס שאותו יש לפרסם? שני החגים אלו, ארעו בימי בית שני והשתרשו בתקופה זו.[2]

תקופה זו מאופיינת כידוע בהיעדר התגלות ישירה של נבואה ולא מתרחשים בו ניסים גלויים המשנים את חוקי הטבע. גם בסיפור על שני החגים הללו (במגילת אסתר ובספרי החשמונאים, בעיקר א-ב), המשמרים זיכרון הצלה גדולה, קשה להצביע על נס במובנו הראשוני במקרא (כגון מכות מצרים, קריעת ים סוף, מופתי אליהו, אלישע וכיוצ”ב). מי שהחליט להציגם כתוצאה של השגחת ה’ ולהגדירם כנס היו מנהיגי הדור (אסתר ומרדכי מחד ויהודה המכבי מאידך) תחילה ולאחר מכן, ככל הנראה בתהליך ארוך ומורכב, היו חכמי הדור והעם כולו.[3]  החלטה זו, לזהות בתוך החוקיות הטבעית של ‘עולם כמנהגו נוהג’ (שמכונה גם בשם ‘הסתר פנים’) את יד ההשגחה מהוה שינוי קופרניקאי לעומת המגמה הדומיננטית בספרי התורה והנבואה. ב’ימי קדם’ האמונה וההכרה בה’ נבעה (במידה ובזמן שאכן התקיימה) כתוצאה של  התגלות ה’ באופן ישיר, ע”י נביאיו או אירועים כבירים (כגון מכות מצרים, פתיחת האדמה את פיה לעדת קרח או הורדת אש מהשמים ע”י אליהו). הכיוון הוא חיצוני לאדם, כפועל יוצא של חריגת ה’ מחוקי הטבע הרגילים בהם מנהיג את עולמו.  לעומת זה בימי ב”ש העם הוא זה שמבטא הכרה[4]  ואמונה בהשגחת ה’ ולאור זה מחליט לפרש אירועים ותהליכים רגילים כמבטאים את רצונו, כגומל חסד לעמו, המקיים את בריתו ותורתו, אף מבלי לראות את הגמול המובטח פעמים רבות בתורה.[5]

ו. חשיבות מכרעת של הכרה ופרסום ה’נס’ החדש’:

ע”פ ביאור זה ניתן לומר שההכרה הדתית אליה הגיע העם בימי ב”ש היא גבוהה יותר מבעבר, היות והיא מבטאת הכרה פנימית ועצמאית שאינה זקוקה להופעה חיצונית של א-להים.[6]

ביטוי יפה לעדיפות ההכרה הדתית של נס פורים על פני ההכרה העזה של ‘נעשה ונשמע’ באירוע המטלטל של מתן תורה בסיני נזכר בבבלי שבת: שם אומר רב אבדימי שהסכמת העם היתה פיקטיבית ולמעשה היה כאן כפיה המלווה באיום מוות:  “כפה עליהם הר כגיגית…ואם לאו, שם תהיה קבורתכם” ולכן הוא מסיק שכל ההסכמה להיכנס בברית התורה והמצוות לדורות, היתה חסרת תוקף: “מכאן מודעא רבה לאוריתא” [=כינוי להסכמה שאינה אמיתית ולכן לא מחייבת!]. על כך מגיב רבא שם: “הדור קבלוה בימי אחשורוש” (שבת פ”ח). כלומר רק הודות להחלטה פנימית זו להיכנס שוב במחויבות הברית על קיום התורה, הברית קבלה תוקף מחייב לדורות.

לפי זה ניתן להבין היטב מדוע רבא וחז”ל בעקבותיו, ראו חובה כה גדולה לפרסם ‘נס’ זה (של חנוכה ופורים) ומדוע ןכמו”כ מדוע מגילת אסתר מקבלת מעמד כה מיוחד, אף לימים רחוקים.[7]  שהרי רק בתפיסה זו יש צריבה עמוקה בתודעת העם, של אמונה בא-להים ובהשגחתו, במציאות המוכרת לנו מזה כ – 2500 שנה (שבה לא מתרחשים מופתים) ורק היא מסוגלת לעמוד בפני משברים עזים, שעלולים, לצערנו לפקוד אותנו.

ח. שמחת פורים ע”י שכרות:

מענין שרבא הוא גם בעל המאמר הידוע: מיחייב איניש לבסומי עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי (בבלי מגילה ז.). בקביעה זו, מתעלם רבא (או בעל הסתמא), בן הדור הרביעי של אמוראי בבל, מסיפור על חכמי הדור שקדמו לו, המובא בסוגיא לאחר מימרת רבא.

לפי הסיפור רבה הזמין את ר’ זירא לעשות סעודת פורים ביחד. כתוצאה משכרותו, של רבה הוא פגע אנושות (‘שחט’) בר’ זירא. לבסוף החלים ר’ זירא, בעקבות תפילת רבה. למרות אירוע טראגי זה הלקח אינו מופנם ורבה יוזם סעודה כזו עם חברו בשנה הבאה ור’ זירא דוחה יוזמתו בטיעון: לא בכל שנה מתרחש נס. המסר, של העורך, בשינוי סדר הדורות, ביחס לשכרות ברור כשמש ולמרות זאת רבא קבע  את חובת השכרות (ואף הפוסקים לא ותרו עליה).

כיצד ניתן להבין זאת?  נראה לבאר זאת משני כיוונים: א) מרכזיות שתיית היין במגילה (המשתאות בתחילת הסיפור: שניים  ביוזמת המלך וזה של ושתי – המניע את כניסת אסתר לתוך הארמון, שתיית היין לאחר הגזירה הגורמת מבוכה לאנשי שושן [=היהודים!], המשך בשני המשתאות ‘של אסתר’ הגורמים מפנה דרמטי של העלילה. יתר על כן נראה שרוב עלילת הסיפור מתקיים ב ‘בית משתה היין’ (אסתר ז,ח). לכן לא יפלא שזהו האופן בו בחרו אסתר ומרדכי לקיים את זכר המאורעות: “לעשות אותם ימי משתה ושמחה…” (שם ט, י”ז ו-כ”ב). ב) המיוחד ב ‘נס פורים’ הוא הכאוס וחוסר הוודאות המוחלט של אירועי המגילה (המשקפים במידה רבה את אורח החיים בימי קדם, תחת אימפרטור קפריזי, וסתבר שגם… בתקופתנו המודרנית עתירת הטכנולוגיה) המתבטאים ב ‘נהפוך הוא’ וכתוצאה של “כטוב לך המלך ביין’ (שם א,י).

יתכן שרבא, כיהודי וכראש ישיבת מחוזא, כמי שעדיין ממשיך את חייו והנהגתו, תחת שלטון ססני – פרסי, ממשיך להרגיש אותה תחושת תלות והפכפכות זו. אולי משום כך הוא מבין את מצות משתה ושמחה של מנהיגי יהדות פרס, שקמו לו בכ  800 שנה דוקא ע”י התבסמות.

למרות אמירתו הנחרצת ומחייבת של רבא הרמב”ם, כנראה, ע”פ לקח סיפור ‘שחיטת’ ר’ זירא ע”י רבה ובייחוד לפי הסברא מעדן בפסיקתו חובה זו: “… ושותה יין עד שירדם בשכרותו”

(ב, ט”ו). במחשבה שניה קשה לי להאמין שרבא, אביר ההיגיון הצרוף והמייצג הקלאסי (יחד עם חברו אביי) של סוגיות הבבלי (ע”פ המונח “הוויות דאביי ורבא’ סוכה כ”ח.), התכוון בדבריו להתבסמות כמשמעה אלא התכוון לפירוש שהרמב”ם משוה למימרתו. לפיכך, אוי לו לאדם – יהודי שישתכר ממש וישאר בערנות מבישה ומבזת צלם א-להים.  אולי, כ ‘פיצוי’ למניעת השתכרות ממש, נכנס מנהג ההתחפשות בפורים, שהחל להתפשט באשכנז ואיטליה (למרות התנגדות הפוסקים כלפיו) החל מסוף המאה ה 13 ואילך.    פורים שמח לכולנו.   

[2] כפי שמעיד הספר היחיד שהגיע אלינו, מימי בית שני,  בכתב, מגילת תענית: בארביסר ביה ובחמיסר ביה [=באדר] יומי פוריא אינון: דילא למספד. ובדומה לכך נזכר שם ביחס  לחנוכה

[3] ביטוי משוער לתהליך זה מתואר אגדי הן בבלי מגילה: (ז.): שלחה להם אסתר לחכמים: קבעוני לדורות! שלחו לה: קנאה את מעוררת עלינו לבין האומות. שלחה להם: כבר כתובה אני על דברי הימים למלכי מדי ופרס… והן בירושלמי : “מה עשו מרדכי ואסתר? כתבו אגרת, ושלחו לרבותינו, שכן אמרו  להם: מקבלין אתם עליכם שני ימים הללו בכל שנה ?  אמרו להן: לא דיינו הצרות הבאות עלינו, אלא שאתם רוצים להוסיף עלינו עוד צרתו של המן?! חזרו וכתבו להן אגרת שנייה…

Tags: , , ,

Recent Posts »

Interpretive Tradition- Rabbi Herzl Hefter

Interpretive Tradition- Rabbi Herzl Hefter

Jewish tradition is an interpretive tradition. This means that we continuously re-encounter our ancient texts, simultaneously breathing new meaning into them while...

 

גדעון אדמנית -סיפורי הראשית כהכוונה אמונית ומוסרית

  ידועה ושגורה הקושיא,  מדוע התורה פותחת בסיפור בריאת העולם, והרי: “לא היה צריך להתחיל...

 
Yom Kippur: The End of Days

Yom Kippur: The End of Days

The Talmud says that teshuvah can transform transgressions into merits. How is it possible to change the past? Here are the sources for this shiur Download [372.33...

 
על נדודים וישיבה בתהליך התשובה – עיון ב’מעשה מעבודת בת מלך’ – דוד גודמן

על נדודים וישיבה בתהליך התשובה – עיון ב’מעשה מעבודת בת מלך’ – דוד גודמן

“ענה ואמר: בדרך ספרתי מעשה, שכל מי שהיה שומעה, היה לו הירהור תשובה, וזו היא:” המעשייה...

 
The Mystery of the Scapegoat Unraveled

The Mystery of the Scapegoat Unraveled

The Mystery of the Scapegoat- Sourcesheet Rabbi Herzl Hefter ספר מי השילוח – פרשת מקץ תשמע חלום לפתור אותו, היינו...

 
The sacrifice of Ishmael, the sacrifice of Isaac

The sacrifice of Ishmael, the sacrifice of Isaac

Elhanan Miller ’19 In the midst of our Rosh Hashana prayers, as we mention lofty issues such as the kingdom of God and the judgment of all humanity, our Torah...

 
 

Latest Audio