Home » Torah » Audio » שאלת ‘איה?’

 
 

שאלת ‘איה?’

 

שיעור במסגרת כנס ניאו-חסידות.

‘הנפילה והירידה תכלית עליה’ – קריאה בתורה יב בליקוטי מוהר”ן תניינא

ר’ נחמן מברסלב

ליקוטי מוהר”ן תניינא, יב:

כְּשֶׁאָדָם הוֹלֵך אַחַר שִׂכְלוֹ וְחָכְמָתוֹ יוּכַל לִפּל בְּטָעוּתִים וּמִכְשׁוֹלוֹת רַבִּים וְלָבוֹא לִידֵי רָעוֹת גְּדוֹלוֹת, חַס וְשָׁלוֹם וְיֵשׁ שֶׁקִּלְקְלוּ הַרְבֵּה כְּגוֹן הָרְשָׁעִים הַגְּדוֹלִים מְאד הַמְפֻרְסָמִים, שֶׁהִטְעוּ אֶת הָעוֹלָם וְהַכּל הָיָה עַל יְדֵי חָכְמָתָם וְשִׂכְלָם וְעִקָּר הַיַּהֲדוּת הוּא רַק לֵילֵך בִּתְמִימוּת וּבִפְשִׁיטוּת, בְּלִי שׁוּם חָכְמוֹת וּלְהִסְתַּכֵּל בְּכָל דָּבָר שֶׁעוֹשֶׂה, שֶׁיִּהְיֶה שָׁם הַשֵּׁם יִתְבָּרַך וְלִבְלִי לְהַשְׁגִּיחַ כְּלָל עַל כְּבוֹד עַצְמוֹ רַק אִם יֵשׁ בָּזֶה כְּבוֹד הַשֵּׁם יִתְבָּרַך יַעֲשֶׂה, וְאִם לָאו לָאו וַאֲזַי בְּוַדַּאי לא יִכָּשֵׁל לְעוֹלָם וַאֲפִלּוּ כְּשֶׁנּוֹפֵל, חַס וְשָׁלוֹם, לִסְפֵקוֹת וְיֵשׁ שֶׁנְּפִילָתוֹ גְּדוֹלָה מְאד מְאד, רַחֲמָנָא לִצְלָן שֶׁנּוֹפֵל לִסְפֵקוֹת וְהִרְהוּרִים, וּמְהַרְהֵר אַחַר הַשֵּׁם יִתְבָּרַך אַף עַל פִּי כֵן הַנְּפִילָה וְהַיְרִידָה הִיא תַּכְלִית הָעֲלִיָּה

כִּי דַּע, כִּי שׁרֶשׁ כָּל הַבְּרִיאָה הוּא הַכָּבוֹד כִּי כָל מַה שֶּׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא לא בְּרָאוֹ אֶלָּא לִכְבוֹדוֹ כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: “כּל הַנִּקְרָא בִּשְׁמִי וְלִכְבוֹדִי בְּרָאתִיו” וְכוּ (יוֹמָא לח) וּמֵאַחַר שֶׁהַכּל נִבְרָא בִּשְׁבִיל כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַך נִמְצָא שֶׁכְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַך הוּא שׁרֶשׁ כָּל הַבְּרִיאָה וְאַף עַל פִּי שֶׁכֻּלּוֹ אֶחָד עַל כָּל זֶה בְּהַבְּרִיאָה יֵשׁ חֲלָקִים וּבְכָל חֵלֶק וְחֵלֶק מֵהַבְּרִיאָה יֵשׁ בּוֹ בְּחִינַת כָּבוֹד מְיֻחָד, שֶׁהוּא שָׁרְשׁוֹ כַּנַּ”ל וְזֶה בְּחִינַת (אָבוֹת פֶּרֶק ה) בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת נִבְרָא הָעוֹלָם וַהֲלא בְּמַאֲמָר אֶחָד יָכוֹל לְהִבָּרְאוֹת אֶלָּא בִּשְׁבִיל שָׂכָר וָענֶשׁ נִבְרָא בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת וּבְכָל מַאֲמָר וּמַאֲמָר יֵשׁ בּוֹ בְּחִינַת כָּבוֹד מְיֻחָד, שֶׁהוּא שָׁרְשׁוֹ כִּי הַכָּבוֹד הוּא שׁרֶשׁ הַכּל כַּנַּ”ל וְזֶה בְּחִינַת (תְּהִלִּים כ”ט) : “וּבְהֵיכָלוֹ כֻּלּוֹ אמֵר כָּבוֹד” שֶׁבְּכָל מַאֲמָר מְלֻבָּשׁ בּוֹ כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַך שֶׁעַל יְדֵי זֶה נִבְרָא הָעוֹלָם כִּי מְלא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ (יְשְׁעַיָה ו)

וַאֲפִלּוּ בַּעֲבֵרוֹת וּדְבָרִים רָעִים, חַס וְשָׁלוֹם שֶׁשָּׁם אֵין כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַך, בִּבְחִינַת (יִשְׁעַיָה מ”ב) : “וּכְבוֹדִי לְאַחֵר לא אֶתֵּן” שֶׁיֵּשׁ גְּבוּל לְהַכָּבוֹד שֶׁלּא יִתְפַּשֵּׁט לְשָׁם וְאַף עַל פִּי שֶׁמְּלא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ עִם כָּל זֶה יֵשׁ גְּבוּל כְּשֶׁמַּגִּיעַ לַמְּקוֹמוֹת הַנַּ”ל, שֶׁלּא יֵצֵא לְשָׁם בִּבְחִינַת: וּכְבוֹדִי לְאַחֵר לא אֶתֵּן כַּנַּ”ל וְיֵשׁ גְּבוּל לְכָל כָּבוֹד וְכָבוֹד, שֶׁמְּלֻבָּשׁ בְּכָל מַאֲמָר וּמַאֲמָר מֵעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת כַּנַּ”ל שֶׁלּא יִתְפַּשֵּׁט לַמְּקוֹמוֹת הַחִיצוֹנִים כַּנַּ”ל אֲבָל דַּע, כִּי אַף עַל פִּי כֵן בְּוַדַּאי גַּם הֵם מְקַבְּלִים חִיּוּת מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַך וַאֲפִלּוּ מְקוֹמוֹת הַמְטֻנָּפִים אוֹ בָּתֵּי עֲבוֹדָה זָרָה צְרִיכִין גַּם כֵּן לְקַבֵּל חִיּוּת מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַך

אַך דַּע, כִּי הֵם מְקַבְּלִים מִבְּחִינַת מַאֲמָר סָתוּם, שֶׁהוּא בְּרֵאשִׁית מַאֲמָר סָתוּם (עַיֵּן חא”ג שַׁבָּת קד ד”ה מֶם סְתוּמָה, מַאֲמָר סָתוּם) שֶׁהוּא כּוֹלֵל כָּל הַמַּאֲמָרוֹת, וְכֻלָּם מְקַבְּלִים חִיּוּת מִמֶּנּוּ וְהַכָּבוֹד שֶׁל הַמַּאֲמָר סָתוּם הוּא סָתוּם וְנֶעְלָם בְּתַכְלִית הַהַסְתָּרָה וּמִשָּׁם הֵם מְקַבְּלִין חִיּוּת כִּי מִבְּחִינַת הַכָּבוֹד וְהַמַּאֲמָרוֹת הַמִּתְגַּלִּים אִי אֶפְשָׁר לָהֶם לְקַבֵּל חִיּוּת מִשָּׁם, בִּבְחִינַת: וּכְבוֹדִי לְאַחֵר לא אֶתֵּן כַּנַּ”ל רַק מֵהַמַּאֲמָר סָתוּם שֶׁהוּא נִסְתָּר בְּתַכְלִית הַהַסְתָּרָה מִשָּׁם מְקַבְּלִין חִיּוּת וְדָבָר זֶה אִי אֶפְשָׁר לְהָבִין, וְאָסוּר לְהַרְהֵר בָּזֶה כְּלָל

וְעַל כֵּן כְּשֶׁאָדָם נוֹפֵל, חַס וְשָׁלוֹם, לִבְחִינַת מְקוֹמוֹת אֵלּוּ דְּהַיְנוּ לִבְחִינַת מְקוֹמוֹת הַמְטֻנָּפִים וְנוֹפֵל לִסְפֵקוֹת וְהִרְהוּרִים וּבִלְבּוּלִים גְּדוֹלִים וַאֲזַי מַתְחִיל לְהִסְתַּכֵּל עַל עַצְמוֹ, וְרוֹאֶה שֶׁרָחוֹק מְאד מִכְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַך וְשׁוֹאֵל וּמְבַקֵּשׁ אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ מֵאַחַר שֶׁרוֹאֶה בְּעַצְמוֹ שֶׁרָחוֹק מִכְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַך מֵאַחַר שֶׁנָּפַל לִמְקוֹמוֹת כָּאֵלּוּ, רַחֲמָנָא לִצְלָן

וְזֶה עִקָּר תִּקּוּנוֹ וַעֲלִיָּתוֹ בִּבְחִינַת יְרִידָה תַּכְלִית הָעֲלִיָּה, הַמּוּבָא בִּסְפָרִים כִּי אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ זֶה בְּחִינַת הַכָּבוֹד עֶלְיוֹן שֶׁל הַמַּאֲמָר הָעֶלְיוֹן דְּהַיְנוּ הַמַּאֲמָר סָתוּם בְּרֵאשִׁית כַּנַּ”ל שֶׁמִּשָּׁם נִמְשָׁך חִיּוּת לַמְּקוֹמוֹת הָאֵלּוּ אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ בָּזֶה בְּעַצְמוֹ הוּא חוֹזֵר וְעוֹלֶה אֶל הַכָּבוֹד הָעֶלְיוֹן שֶׁהוּא בְּחִינַת אַיֵּה שֶׁמִּגּדֶל הַסְתָּרָתוֹ וְהֶעְלֵמוֹ הוּא מְחַיֶּה מְקוֹמוֹת הַלָּלוּ וְעַכְשָׁו, עַל יְדֵי שֶׁהוּא נָפַל לְשָׁם וַאֲזַי מְבַקֵּשׁ אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ וּבָזֶה חוֹזֵר וּמְדַבֵּק עַצְמוֹ לְשָׁם, וּמְחַיֶּה אֶת נְפִילָתוֹ וְעוֹלֶה בְּתַכְלִית הָעֲלִיָּה

וְזֶה בְּחִינַת קָרְבָּן עוֹלָה שֶׁמְּכַפֵּר עַל הִרְהוּר הַלֵּב (מִדְרָשׁ רַבָּה, וַיִּקְרָא, פָּרָשָׁה ז) כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: “וְהָעוֹלֶה עַל רוּחֲכֶם” שֶׁעוֹלָה מְכַפֵּר הַהִרְהוּר (תְּהִלִּים ל”ח). “לִבִּי סְחַרְחַר” כִּי יֵשׁ קְלִפָּה שֶׁהִיא מְעַקֶּמֶת וּמְסַבֶּבֶת הַלֵּב בְּעִקּוּמִים וְסִבּוּבִים וּבִלְבּוּלִים הַרְבֵּה וְהִיא בְּחִינַת קְלִפַּת נגַהּ וְעַל כֵּן נִקְרָא סְחַרְחַר תַּרְגּוּם שֶׁל סָבִיב: סְחוֹר סְחוֹר, בְּחִינַת (יְחֶזְקֵאל א) “וְנגַהּ לוֹ סָבִיב” (עַיֵּן בְּלִקּוּטֵי א סִימָן יט) וְעַל כֵּן כְּתִיב בִּלְשׁוֹן תַּרְגּוּם וּכְשֶׁאָדָם נוֹפֵל לְשָׁם, שֶׁזֶּה בְּחִינַת מְקוֹמוֹת הַמְטֻנָּפִים וַאֲזַי מְבַקֵּשׁ וְצוֹעֵק אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ וְזֶה בְּעַצְמוֹ תִּקּוּנוֹ כִּי חוֹזֵר וְשָׁב אֶל הַכָּבוֹד הָעֶלְיוֹן,

שֶׁהוּא בְּחִינַת אַיֵּה כַּנַּ”ל (בְּרֵאשִׁית כ”ב) “וְאַיֵּה הַשֶּׂה לְעוֹלָה” אַיֵּה הִיא בְּחִינוֹת שֶׂה לְעוֹלָה לְתַקֵּן וּלְכַפֵּר הִרְהוּר הַלֵּב שֶׁבָּא מִמְּקוֹמוֹת הַמְטֻנָּפִים כַּנַּ”ל אַיֵּה נִתְתַּקֵּן וְעוֹלֶה מִשָּׁם כַּנַּ”ל וְזֶה בְּחִינוֹת מַה שֶּׁמּוּבָא בְּסוֹף תִּקּוּנִים (תִּקּוּן תִּנְיָנָא דַף א) בְּרֵאשִׁי”ת בָּרָ”א תַּיִ”שׁ דְּהַיְנוּ הַשֶּׂה לְעוֹלָה, שֶׁנַּעֲשֶׂה עַל יְדֵי בְּחִינַת אַיֵּה שֶׁהוּא בְּחִינוֹת בְּרֵאשִׁית מַאֲמָר סָתוּם כַּנַּ”ל

וְזֶה בְּחִינוֹת תְּשׁוּבָה כִּי זֶה עִקָּר הַתְּשׁוּבָה כְּשֶׁאָדָם מְבַקֵּשׁ וּמְחַפֵּשׂ אַחַר כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַך וְרוֹאֶה בְּעַצְמוֹ שֶׁרָחוֹק מִכְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַך וּמִתְגַּעְגֵּעַ וְשׁוֹאֵל וּמִצְטַעֵר אַיֵּ”ה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ וְזֶהוּ בְּעַצְמוֹ תְּשׁוּבָתוֹ וְתִקּוּנוֹ כַּנַּ”ל וְהָבֵן הֵיטֵב וְיֵשׁ בָּזֶה עוֹד הַרְבֵּה דְּבָרִים כִּי כְּשֶׁאָדָם הוֹלֵך בַּדֶּרֶך אוֹ כְּשֶׁהוֹלֵך בַּדְּרָכִים בְּרוּחָנִיּוּת אֲזַי הַתּוֹרָה הוֹלֶכֶת לְפָנָיו, בִּבְחִינוֹת (מִשְׁלֵי ו) “בְּהִתְהַלֶּכְך תַּנְחֶה אתָך” כִּי יֵשׁ בָּזֶה כַּמָּה בְּחִינוֹת כִּי כָל אֶחָד לְפִי תּוֹרָתוֹ וְלִפְנֵי כָּל תּוֹרָה יֵשׁ בְּחִינוֹת סְפֵקוֹת הַנַּ”ל כְּגוֹן בְּחִדּוּשֵׁי תוֹרָה קדֶם שֶׁמְּחַדְּשִׁין יֵשׁ כַּמָּה סְפֵקוֹת וּבִלְבּוּלִים קדֶם שֶׁמְּבָרֵר וּמְלַבֵּן הַדָּבָר כָּרָאוּי וְאֵלּוּ הַסְּפֵקוֹת הֵם בְּחִינַת עֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע שֶׁהוּא בְּחִינַת נגַהּ וּכְשֶׁמַּגִּיעַ אֶל הַתּוֹרָה בְּעַצְמָהּ זֶה בְּחִינַת עֵץ הַחַיִּים וְכוּ שַׁיָּך לְעֵיל וְזֶהוּ בְּחִינוֹת: אִם יאמַר לְך אָדָם, הֵיכָן אֱלקֶיך תּאמַר לוֹ: בִּכְרָך גָּדוֹל שֶׁל רוֹמִי (יְרוּשַׁלְמִי תַּעֲנִית פֶּרֶק א) שֶׁגַּם שָׁם שֶׁמְּלֵאִים גִּלּוּלִים וַעֲבוֹדָה זָרָה, גַּם שָׁם מֻסְתָּר הוּא יִתְבָּרַך כַּנַּ”ל וְהַכְּלָל כְּשֶׁנּוֹפֵל לְשָׁם, חַס וְשָׁלוֹם אֲזַי כְּשֶׁמַּתְחִיל לְבַקֵּשׁ אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ בָּזֶה הוּא מְחַיֶּה אֶת עַצְמוֹ מֵחִיּוּת הַקְּדֻשָּׁה כִּי חִיּוּת הַקְּלִפּוֹת הוּא רַק מֵהַהַסְתָּרָה מַה שֶּׁנִּסְתָּר הַשֵּׁם יִתְבָּרַך שָׁם בְּתַכְלִית הַהַסְתָּרָה עַד שֶׁאֵין יוֹדְעִין מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַך כְּלָל

אֲבָל תֵּכֶף כְּשֶׁמְּבַקְּשִׁין אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ נִמְצָא שֶׁיּוֹדְעִין עַל כָּל פָּנִים שֶׁיֵּשׁ אֱלוֹ”קַ יִתְבָּרַך רַק שֶׁהוּא נִסְתָּר וְנֶעְלָם וְעַל כֵּן מְבַקְּשִׁין אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ וּבָזֶה בְּעַצְמוֹ מְחַיֶּה עַצְמוֹ בִּמְקוֹם נְפִילָתוֹ כִּי אַיֵּה הוּא בְּחִינוֹת מַאֲמָר סָתוּם, שֶׁהֵם מְקַבְּלִין חִיּוּת מִשָּׁם רַק שֶׁחִיּוּת הַקְּלִפּוֹת הוּא מֵהַהַסְתָּרָה אֲבָל הוּא מְחַיֶּה אֶת עַצְמוֹ בִּבְחִינוֹת חִיּוּת הַקְּדֻשָּׁה בִּמְקוֹם נְפִילָתוֹ עַל יְדֵי הַבַּקָּשָׁה וְהַחִפּוּשׂ שֶׁמְּחַפֵּשׂ אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ כַּנַּ”ל וְאַחַר כָּך זוֹכֶה לַעֲלוֹת מִשָּׁם לְגַמְרֵי אֶל הַקְּדֻשָּׁה בְּעַצְמָהּ דְּהַיְנוּ בִּמְקוֹם הִתְגַּלּוּת כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַך כִּי עִקָּר הַקְּדֻשָּׁה שֶׁיִּתְגַּלֶּה כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַך.

ליקוטי מוהר”ן, סד:

כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַך מֵחֲמַת רַחֲמָנוּתוֹ בָּרָא אֶת הָעוֹלָם כִּי רָצָה לְגַלּוֹת רַחֲמָנוּתוֹ וְאִם לא הָיָה בְּרִיאַת הָעוֹלָם עַל מִי הָיָה מַרְאֶה רַחֲמָנוּתוֹ וְעַל כֵּן בָּרָא אֶת כָּל הַבְּרִיאָה מִתְּחִלַּת הָאֲצִילוּת עַד סוֹף נְקֻדַּת הַמֶּרְכָּז שֶׁל עוֹלָם הַגַּשְׁמִי, כְּדֵי לְהַרְאוֹת רַחֲמָנוּתוֹ וְכַאֲשֶׁר רָצָה הַשֵּׁם יִתְבָּרַך לִבְרא אֶת הָעוֹלָם לא הָיָה מָקוֹם לְבָרְאוֹ מֵחֲמַת שֶׁהָיָה הַכּל אֵין סוֹף עַל כֵּן צִמְצֵם אֶת הָאוֹר לִצְדָדִין וְעַל יְדֵי הַצִּמְצוּם הַזֶּה נַעֲשָׂה חָלָל הַפָּנוּי וּבְתוֹך הֶחָלָל הַפָּנוּי הַזֶּה, נִתְהַוּוּ כָּל הַיָּמִים וְהַמִּדּוֹת שֶׁהֵם בְּרִיאַת הָעוֹלָם וְזֶה הֶחָלָל הַפָּנוּי הָיָה מֻכְרָח לִבְרִיאַת הָעוֹלָם כִּי בִּלְתִּי הֶחָלָל הַפָּנוּי, לא הָיָה שׁוּם מָקוֹם לִבְרִיאַת הָעוֹלָם כַּנַּ”ל וְזֶה הַצִּמְצוּם שֶׁל הֶחָלָל הַפָּנוּי אִי אֶפְשָׁר לְהָבִין וּלְהַשִּׂיג, כִּי אִם לֶעָתִיד לָבוֹא כִּי צָרִיך לוֹמַר בּוֹ שְׁנֵי הֲפָכִים, יֵשׁ וָאַיִן כִּי הֶחָלָל הַפָּנוּי הוּא עַל יְדֵי הַצִּמְצוּם שֶׁכִּבְיָכוֹל צִמְצֵם אֱלקוּתוֹ מִשָּׁם וְאֵין שָׁם אֱלקוּת כִּבְיָכוֹל כִּי אִם לא כֵן אֵינוֹ פָּנוּי, וְהַכּל אֵין סוֹף, וְאֵין מָקוֹם לִבְרִיאַת הָעוֹלָם כְּלָל אֲבָל בֶּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ, בְּוַדַּאי אַף עַל פִּי כֵן יֵשׁ שָׁם גַּם כֵּן אֱלקוּת כִּי בְּוַדַּאי אֵין שׁוּם דָּבָר בִּלְעֲדֵי חִיּוּתוֹ וְעַל כֵּן אִי אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיג כְּלָל בְּחִינַת חָלָל הַפָּנוּי, עַד לֶעָתִיד לָבוֹא.

… וּבֶאֱמֶת אִי אֶפְשָׁר לְיַשֵּׁב אֵלּוּ הַקֻּשְׁיוֹת כִּי אֵלּוּ הַקֻּשְׁיוֹת שֶׁל אֶפִּיקוֹרְסִית הַזּאת, בָּאִים מֵחָלָל הַפָּנוּי אֲשֶׁר שָׁם בְּתוֹך הֶחָלָל הַפָּנוּי אֵין שָׁם אֱלקוּת כִּבְיָכוֹל וְעַל כֵּן אֵלּוּ הַקֻּשְׁיוֹת הַבָּאִים מִשָּׁם, מִבְּחִינַת חָלָל הַפָּנוּי אִי אֶפְשָׁר בְּשׁוּם אפֶן לִמְצא לָהֶם תְּשׁוּבָה הַיְנוּ לִמְצא שָׁם אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַך כִּי אִלּוּ הָיָה מוֹצֵא שָׁם גַּם כֵּן אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַך אִם כֵּן לא הָיָה פָּנוּי, וְהָיָה הַכּל אֵין סוֹף כַּנַּ”ל וְעַל כֵּן עַל הָאֶפִּיקוֹרְסִית הַזּאת, נֶאֱמַר: “כָּל בָּאֶיהָ לא יְשׁוּבוּן”

… אַך דַּע, אִם יֵשׁ צַדִּיק גָּדוֹל שֶׁהוּא בְּחִינַת משֶׁה הוּא צָרִיך דַּוְקָא לְעַיֵּן בְּדִבְרֵי הָאֶפִּיקוֹרְסִית אֵלּוּ וְאַף שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְיַשְּׁבָם כַּנַּ”ל עַל כָּל זֶה עַל יְדֵי עִיּוּנוֹ שֶׁמְּעַיֵּן שָׁם הוּא מַעֲלֶה מִשָּׁם כַּמָּה נְשָׁמוֹת שֶׁנָּפְלוּ וְנִשְׁקְעוּ בְּתוֹך הָאֶפִּיקוֹרְסִית הַזּאת כִּי אֵלּוּ הַמְּבוּכוֹת וְהַקֻּשְׁיוֹת שֶׁל הָאֶפִּיקוֹרְסִית הַזּאת הַבָּא מֵחָלָל הַפָּנוּי הֵם בִּבְחִינַת שְׁתִיקָה מֵאַחַר שֶׁאֵין עֲלֵיהֶם שֵׂכֶל וְאוֹתִיּוֹת לְיַשְׁבָם כַּנַּ”ל “בִּדְבַר ה’ שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ וּבְרוּחַ פִּיו כָּל צְבָאָם” וּבְהַדִּבּוּר יֵשׁ חָכְמָה כִּי כְּלָל הַדִּבּוּר הוּא רַק חֲמֵשֶׁת מוֹצָאוֹת הַפֶּה וְעַל יָדָם נִתְהַוּוּ כָּל הַדְּבָרִים שֶׁל כָּל הַבְּרִיאָה וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב “כֻּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ” וְהַדִּבּוּר הוּא הַגְּבוּל שֶׁל כָּל הַדְּבָרִים כִּי הִגְבִּיל חָכְמָתוֹ בְּהָאוֹתִיּוֹת שֶׁאוֹתִיּוֹת אֵלּוּ הֵם גְּבוּל לָזֶה, וְאוֹתִיּוֹת אֵלּוּ הֵם גְּבוּל לָזֶה אֲבָל בְּהֶחָלָל הַפָּנוּי שֶׁהוּא מַקִּיף כָּל הָעוֹלָמוֹת כַּנַּ”ל וְהוּא פָּנוּי מִכּל כִּבְיָכוֹל כַּנַּ”ל אֵין שָׁם שׁוּם דִּבּוּר, וַאֲפִילּוּ שֵׂכֶל בְּלא אוֹתִיּוֹת כַּנַּ”ל וְעַל כֵּן הַמְּבוּכוֹת הַבָּאִים מִשָּׁם, הֵם בִּבְחִינַת שְׁתִיקָה… עַל כֵּן הֵם בִּבְחִינַת שְׁתִיקָה וְצָרִיך רַק לְהַאֲמִין וְלִשְׁתּק שָׁם וְעַל כֵּן אָסוּר לִכְנס וּלְעַיֵּן בְּדִבְרֵי הָאֶפִּיקוֹרְסִית וְהַמְּבוּכוֹת אֵלּוּ כִּי אִם צַדִּיק שֶׁהוּא בְּחִינַת משֶׁה כִּי משֶׁה הוּא בְּחִינַת שְׁתִיקָה, בִּבְחִינוֹת שֶׁנִּקְרָא: “כְּבַד פֶּה” בְּחִינַת שְׁתִיקָה, שֶׁהוּא לְמַעְלָה מִן הַדִּבּוּר.

… וְדַע, שֶׁעַל יְדֵי הַנִּגּוּן שֶׁל הַצַּדִּיק, שֶׁהוּא בְּחִינַת משֶׁה הוּא מַעֲלֶה אֶת הַנְּשָׁמוֹת מִן הָאֶפִּיקוֹרְסִית הַזּאת שֶׁל הֶחָלָל הַפָּנוּי שֶׁנָּפְלוּ לְשָׁם כִּי דַּע, שֶׁכָּל חָכְמָה וְחָכְמָה שֶׁבָּעוֹלָם יֵשׁ לָהּ זֶמֶר וְנִגּוּן מְיֻחָד שֶׁזֶּה הַזֶּמֶר מְיֻחָד לְחָכְמָה זוֹ, וּמִזֶּה הַזֶּמֶר נִמְשֶׁכֶת הַחָכְמָה הַזּאת “זַמְּרוּ מַשְׂכִּיל”… כָּל אֱמוּנָה יֵשׁ לָהּ זֶמֶר וְנִגּוּן וְאוֹתוֹ הַזֶּמֶר הַמְּיֻחָד לָאֱמוּנָה הַנַּ”ל שֶׁהוּא אֱמוּנָה הָעֶלְיוֹנָה מִכָּל הַמִּינֵי חָכְמוֹת וֶאֱמוּנוֹת שֶׁבָּעוֹלָם הַיְנוּ אֱמוּנָה בְּהָאוֹר אֵין סוֹף עַצְמוֹ הַסּוֹבֵב כָּל עָלְמִין כַּנַּ”ל אוֹתוֹ הַזֶּמֶר הוּא גַּם כֵּן לְמַעְלָה מִכָּל הַנְּגִינוֹת וּזְמִירוֹת שֶׁבָּעוֹלָם הַשַּׁיָּכִים לְכָל חָכְמָה וֶאֱמוּנָה וְכָל הַזְּמִירוֹת וְהַנִּגּוּנִים שֶׁל כָּל הַחָכְמוֹת נִמְשָׁכִין מִזֶּה הַזֶּמֶר וְהַנִּגּוּן שֶׁהוּא לְמַעְלָה מִכָּל הַזְּמִירוֹת וְהַנִּגּוּנִים שֶׁל כָּל הַחָכְמוֹת כִּי הוּא הַזֶּמֶר הַשַּׁיָּך לְהָאֱמוּנָה בְּהָאוֹר אֵין סוֹף עַצְמוֹ, שֶׁהוּא לְמַעְלָה מִן הַכּל. וְלֶעָתִיד לָבוֹא “שֶׁיַּהְפּך לְכָל הָעַמִּים שָׂפָה בְרוּרָה לִקְרא כֻּלָּם בְּשֵׁם ה'” וְהַכּל יַאֲמִינוּ בּוֹ יִתְבָּרַך אָז יִתְקַיֵּם: “תָּבוֹאִי תָּשׁוּרִי מֵראשׁ אֲמָנָה”… וְזֶה: “אָז יָשִׁיר משֶׁה” וְאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה ‘שָׁר לא נֶאֱמַר, אֶלָּא יָשִׁיר’ מִכָּאן לִתְחִיַּת הַמֵּתִים מִן הַתּוֹרָה שֶׁעָתִיד משֶׁה לָשִׁיר לֶעָתִיד לָבוֹא גַּם כֵּן כִּי כָּל הַשִּׁירוֹת בֵּין שֶׁל עוֹלָם הַזֶּה בֵּין שֶׁל לֶעָתִיד לָבוֹא הוּא רַק אֵצֶל משֶׁה, שֶׁהוּא בְּחִינוֹת שְׁתִיקָה שֶׁזָּכָה לַזֶּמֶר שֶׁשַּׁיָּך לָאֱמוּנָה הָעֶלְיוֹנָה עַל הַכּל שֶׁשָּׁם נִכְלָלִין כָּל הַזְּמִירוֹת כִּי כֻלָּם נִמְשָׁכִים מִמֶּנָּה.

ליקוטי מוהר”ן, מט:

כִּי קדֶם הַבְּרִיאָה הָיָה אוֹר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא אֵין סוֹף, וְרָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא שֶׁיִּתְגַּלֶּה מַלְכוּתוֹ, וְאֵין מֶלֶך בְּלא עַם. וְהֻצְרַך לִבְרא בְּנֵי אָדָם, שֶׁיְּקַבְּלוּ על מַלְכוּתוֹ. וְהִתְגַּלּוּת מַלְכוּתוֹ אִי אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיג אֶלָּא עַל יְדֵי הַמִּדּוֹת, שֶׁעַל יְדֵי הַמִּדּוֹת מַשִּׂיגִין אֱלקוּתוֹ, וְיוֹדְעִין שֶׁיֵּשׁ אָדוֹן מוֹשֵׁל וּמַנְהִיג. וְצִמְצֵם אֶת הָאוֹר אֵין סוֹף לַצְּדָדִין, וְנִשְׁאַר חָלָל פָּנוּי. וּבְתוֹך הֶחָלָל הַפָּנוּי, בָּרָא הָעוֹלָמוֹת, וְהֵן הֵן מִדּוֹתָיו. וְהַלֵּב הוּא הַצַּיָּר שֶׁל הַמִּדּוֹת, הַיְנוּ הַחָכְמָה שֶׁבַּלֵּב. כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: “וּבְלֵב כָּל חֲכַם לֵב” “כֻּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ” נִמְצָא שֶׁהַלֵּב הוּא הַצַּיָּר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב “צוּר לְבָבִי”

… כִּי הַלֵּב הוּא צוּר הָעוֹלָמִים, הַיְנוּ צוּר הַמִּדּוֹת. כִּי לְפִי אוֹר לַהֲבִיּוּת הַלֵּב שֶׁל אִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי, אִי אֶפְשָׁר לְהִתְגַּלּוּת מֵהַמִּדּוֹת. כִּי אוֹר לַהֲבִיּוּתוֹ הוּא עַד אֵין סוֹף. הַיְנוּ אֵין סוֹף וְאֵין תַּכְלִית לִתְשׁוּקָתוֹ. וְצָרִיך לְצַמְצֵם הַהִתְלַהֲבוּת, כְּדֵי שֶׁיִּשָּׁאֵר בַּלֵּב חָלָל. כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב  “וְלִבִּי חָלַל בְּקִרְבִּי”. וְעַל יְדֵי הַצִּמְצוּם שֶׁל הַהִתְלַהֲבוּת, יוּכַל לָבוֹא לְהִתְגַּלּוּת מֵהַמִּדּוֹת, הַיְנוּ לַעֲבד אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַך בְּהַדְרָגָה וּבְמִדָּה… וְכָל זֶה הוּא בְּחִינַת תְּפִילָּה, שֶׁהִיא עֲבוֹדָה שֶׁבַּלֵּב כִּי תְּפִילָּה שֶׁבַּלֵּב, הִיא בְּחִינַת הִתְגַּלּוּת מַלְכוּתוֹ, שֶׁבְּתוֹך חָלָל הַפָּנוּי שֶׁבַּלֵּב כַּנַּ”ל

… כִּי עִקַּר הָאֱלקוּת הוּא בַּלֵּב, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: “צוּר לְבָבִי” כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: “וְאֵין צוּר כֵּאלקֵינוּ”, ‘אֵין צַיָּר כֵּאלקֵינוּ’ כִּי הַלֵּב הוּא הַצַּיָּר שֶׁל הַמִּדּוֹת הַיְנוּ הַחָכְמָה שֶׁבַּלֵּב וְכוּ’ כַּנַּ”ל כִּי קדֶם הַבְּרִיאָה הָיָה אוֹר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא אֵין סוֹף וְכוּ’, כַּנַּ”ל עַיֵּן שָׁם הֵיטֵב נִמְצָא כְּשֶׁהַלֵּב בִּבְחִינַת: “וְלִבִּי חָלַל בְּקִרְבִּי”, בִּבְחִינוֹת צוּר לְבָבִי כַּנַּ”ל הוּא בְּחִינוֹת בְּרִיאַת הָעוֹלָם וּלְהֵפֶך כְּשֶׁהַלֵּב אָטוּם, בִּבְחִינַת עָרְלַת לֵב הוּא מְקַלְקֵל אֶת הַבְּרִיאָה, כַּמְבאָר לְמַעְלָה עַיֵּן שָׁם וְעַל כֵּן הַצַּדִּיק שֶׁלִּבּוֹ פָּתוּחַ בְּחָכְמָה, בִּבְחִינַת: “וְלִבִּי חָלַל בְּקִרְבִּי”, בְּחִינוֹת: “צוּר לְבָבִי” עַל כֵּן, עַל יְדֵי זֶה יוּכַל לְחַדֵּשׁ מַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית, וְלַעֲשׂוֹת נִסִּים וְנִפְלָאוֹת בָּעוֹלָם כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: “וּבְטוּבוֹ מְחַדֵּשׁ בְּכָל יוֹם תָּמִיד מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית” ‘וּבְטוּבוֹ’, זֶה הַצַּדִּיק שֶׁנִּקְרָא טוֹב, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב “אִמְרוּ צַדִּיק כִּי טוֹב” כִּי לֵב הַצַּדִּיק הַנַּ”ל, הוּא בְּחִינַת בְּרִיאַת הָעוֹלָם כַּנַּ”ל.

  1. חיי מוהר”ן, סיפורים חדשים, פז (ז):[1]

תקס”ד. ליל שבת קדש אחר הקידוש וארא בחלום והייתי בתוך עיר. ונדמה לי בחלום שהעיר היתה גדולה מאד, ובא לשם צדיק גדול מצדיקים הישנים שהיה מחזק לצדיק גדול והלכו הכל אליו, וגם אני הלכתי אליו.

וראיתי והיו כלם עוברים אצלו בצדו ולא נתנו לו שלום והיה נראה שעושין זה בכונה. ותמהתי מאד שהיה להם עזות כזה, כי ידעתי שהוא צדיק גדול. ושאלתי על זה איך יש להם עזות כזה לבלי לתן שלום בכונה כנ”ל.

והיה התרוץ כי באמת הוא צדיק גדול אך יש לו גוף מלוקט מכמה מקומות שהוא בחינת מקומות המטונפים, אבל הוא בעצמו אדם גדול וקבל על עצמו שהוא יתקן זה הגוף ואין שואלין בשלום חברו במקומות המטונפים על כן לא נתנו לו שלום.

[1] מתוך: ניר, יהודי בלילה: מסע בעקבות חלומותיו של ר’ נחמן מברסלב (2017).

Tags: , , ,

Recent Posts »

מסורת  פרשנית ב’: כאשר המוסר והטקסט מתנגשים –  הרב הרצל הפטר

מסורת  פרשנית ב’: כאשר המוסר והטקסט מתנגשים – הרב הרצל הפטר

במאמרי האחרון אמרתי שהמסורת היהודית היא מסורת פרשנית. ברצוני להאיר נקודה זאת דרך דיון בהתמודדות...

 
Interpretive Tradition II: When Morality  and Text Collide – Rabbi Herzl Hefter

Interpretive Tradition II: When Morality and Text Collide – Rabbi Herzl Hefter

Tree of Life – David Rakia In my previous essay I said that Jewish tradition is an interpretive tradition. I would like to highlight this by discussing what...

 
Visions of the Law – Rabbi Noam Pratzer

Visions of the Law – Rabbi Noam Pratzer

Rashi opens his commentary on the Torah by quoting Rabbi Yitzchak’s question from the midrash – “Shouldn’t the Torah have begun with “החודש הזה...

 
Interpretive Tradition- Rabbi Herzl Hefter

Interpretive Tradition- Rabbi Herzl Hefter

Jewish tradition is an interpretive tradition. This means that we continuously re-encounter our ancient texts, simultaneously breathing new meaning into them while...

 

גדעון אדמנית -סיפורי הראשית כהכוונה אמונית ומוסרית

  ידועה ושגורה הקושיא,  מדוע התורה פותחת בסיפור בריאת העולם, והרי: “לא היה צריך להתחיל...

 
Yom Kippur: The End of Days

Yom Kippur: The End of Days

The Talmud says that teshuvah can transform transgressions into merits. How is it possible to change the past? Here are the sources for this shiur Download [372.33...

 
 

Latest Audio