כשלמדנו הלכות נידה בבית המדרש,הפריעו לי כמה שאלות עיקריות: מה עומד מאחורי הלכות נידה? איזו מטרה הן משרתות? וכיצד ניתן להנגיש אותן לזוג המודרני? אנסה לתת תשובות המבוססות על קריאת מקורות וכן על דיונים ותובנות של בית המדרש שלנו.
מבין תחומי ההלכה, להלכות נידה מקום מיוחד. הן ממסגרות תחום אינטימי מאוד, וניתן לראות אותן כפולשניות לפרטיות היחידים. הן גם מעמידות קושי גדול יותר לאיש ואישה, מאשר הלכות שבת או כשרות.
אנסה להתייחס לנקודות הקושי וכן לתת מסגור שונה שאולי יהיה שימושי לחלק מהקוראים.
מבט אחר על הרחקות
יש דעות שונות בענין חיפוש טעמי מצוות, ויומרני ואולי אף לא רצוי, לחפש טעמים. אך נושא הנידה מקיף חלק משמעותי של החיים היהודיים, ואנשים זקוקים להסברים, ופה אנסה לתת חשיבה שמסבירה את המחשבות שלי בעקבות לימוד הלכות נידה.
בחיי הנישואין, ישנו צורך לייחד את הקשר הזוגי – להבדיל אותו ממערכות יחסים אחרות, לחזק אותו כדי שיתקיים לארוך זמן, ולעשותו עשיר ומתגמל. הרי הקשר הזה מורכב משני צדדים, הקשר הפיזי והקשר החברי – שיכולים להתקיים כל אחד באופן עצמאי. אך להצלחה הזוגית, חייבים שניהם להתקיים בשלום ביחד. יש מצב בו כל אחד מהצדדים האלו יכול להקדים, ואחר כך גם להאפיל על השני, וקיטוב כזה יכול אפילו לשבור את קשרי הנישואין. היום, נראה שהקשר הפיזי דומיננטי במדיה, בספרות, ובשיח הציבורי, ובתחילת הקשר הזוגי, הצד הפיזי באופן טבעי סוחף ומתגבר.
הלכות נידה מתפקדות להפריד בין שני סוגי הקשר ולחייב את טיפוח הקשר החברי, המילולי, האיכפתי, בין בני הזוג. אך יש פן בעייתי לדבר.
כאשר הגדֵרות בין הפיזי ל"לא פיזי" בנויים על איסורים חמורים, יש נטייה להסתכל בצורה שלילית על התקופה של הימנעות מיחסים. יש דגש בהלכה על כל צדדי ההרחקות, והם אכן יכולים לגרום לתחושות ניכור והרעה בדימוי עצמי. המגע הוא משאב חשוב בקשר הזוגי, ומניעתו יכול להקשות על בניית הקשר ולפגוע בבני הזוג. או, לכל הפחות, להעמיד קושי רגשי משמעותי בין בני הזוג בתקופת ההימנעות.
שמירה על הלכות נידה צריכה לבוא עם שימת דגש על טיפוח הצד החברי, במיסוד טקסים של בילוי זוגי דווקא בתקופת הנידה, ובהכוונה של דרכים לשיתוף רגשות ופיתוח רגישות לזולת על רקע ההרחקות. זה דורש הכנה של בני הזוג לתחושות שיחוו, וכן בניית תוכנית לימי ההרחקות.
על ידי כך, ניתן אולי להפחית את תחושת הניכור והקושי, ולקיים בניית קשר בריא, תוך כדי שמירה על הלכות נידה, ואף הפקת הטוב מהן.
בקשר לטומאה
במבט מלמעלה על הלכות נידה, האספקט החיובי שהזכרתי מושפע על ידי ההתייחסות לנידה כטומאה. בבספר "פניני הלכה, כרך טהרת המשפחה", כותב הרב מלמד ב"פתח דבר ב' ": "…שמירת הלכות אלו תרומם ותקדש את בני הזוג…" הרב מקשר את הלכות נידה להלכות טומאה וטהרה של בית המקדש, ומצייר קו בין קדושת הבית היהודי לקדושת המקדש.
וכן כותב הרב (עמוד 3 בסעיף "רעיון הטהרה והטומאה) ש"שורשי מצוות הטהרה והטומאה בגובהי מרומים שמעבר להשגתנו. אולם אנו יודעים שה' נתן לנו את כל המצוות כדי לקדשנו ולהוסיף לנו טובה וברכה, ואף שאיננו יכולים לדעת מדוע מתן לנו ה' אותן….ומתוך כך אנו יכולים להבין הבן טעמים ומשמעויות.
ככלל, הטהרה קשורה לחיים והטומאה קשור למוות. "
בניסיון לתת להלכות נידה משמעות רוחנית וחיובית, יש בגישת ה"פניני הלכה" משהו שאולי לא נשמע מזמין לכל אחד בתקופה שלנו. ואם נכלול בדיוננו את זוגות חילוניים שמעוניינים לשמוע על טהרת המשפחה, מה יועיל להם לדעת ששורש מצווה בגובהי מרומים, כאשר גם אם מאמינים, אינם מאמינים שהגבוה יכול להכתיב להם מה לעשות. אך אם נחשוב שיש צד אחר למצוה, שונה מטומאה ומוות, נחפש אותו במשמעויות מהדהדות יותר היום.
ישנם שתי דרכים להסתכל על מחזור האישה – דרך אחת, של ה"פניני הלכה" – הרחם מקור חידוש החיים וכן לאובדן החיים הפוטנציאליים. זה קושר את הלכות נידה הן ללידה הן למוות.
דרך אחרת להסתכלות היא שהמחזור הוא פוטנציאל: מחזור האישה מאפשר יצירת חיים חדשים, אך אינו מחייב יצירת חיים חדשים. אם המחזור הוא הזדמנות למימוש אפשרי, אני לא אסתכל על המחזור כמוות, וגם לא כטומאה. היום גם דתיים שרוצים כמה שיותר לידות, אינם חייבים לראות את הגעת כל מחזור ומחזור כמוות של עוברי אפשרי – מקובל לחשוב שבחירה בריאה היא לרווח בין הריון להריון.
אלא, צריך לראות את יחסי איש/אישה כ"בריאה גאונית" המאפשר לבני אדם לבחור את העיתוי המתאים. הגעת המחזור החודשי הוא חלק ממעגל טבעי שיכול להיות מנוצל ליצירת חיים, ולפעמים אינו כזה. כזאת, הגעת המחזור מסמן לאישה, או לזוג, מעבר זמן, וחידוש האפשרות לבחירה.
על כן, במקום לקשר את המחזור החודשי לחיים/טהרה ומוות/טומאה, אפשר לראות אותו כמתנת גבוה, או מתנת האבולוציה, שמאפשר לאיש ואישה לתכנן את יצירת החיים.
התייחסות לדם הנידה
כותב ה"פניני הלכה" בעמ' 5 של אותו פרק, "בעקבות חטא אדם הקדמון, העולם נפל ממדרגתו, והמוות והטומאה הופיעו בעולם והאדם נענש בכך שפרנסתו תהיה כרוכה בעצב וצער…ואף חיי המשפחה, הזוגיות והלידה יהיו כרוכים בעצב ובצער…דם נידה, ודם הבתולים וצער גידול בנים וצער העיבור…. בעקבות החטא העולם כולו נפל…נשבר והתמלא פגמים וחסרונות, ולכן יחד עם השמחה על הטוב שבו, צער ועצב מלווים את הכל…לפיכך, המודעת של בני האדם לעונש שקיבלו…הוא המפתח להנעת תהליך התיקון של השבר. מצוות הרבות הקשורות לטומאה ולטהרה, נותנות ביטוי לחסירון וסוללות את הדרך לתיקונו….(עמ' 8) המשברים הם מנוף לעלייה.
הייתי רוצה לנסח דברים אלו בצורה חיובית יותר.
אמרנו שיש תועלת וצורך בבניית שני סוגי הקשר של בני הזוג, וייחוד החודש לשני הדברים בנפרד, יכול לתרום לחיזוק הקשר בשני האופנים.
וכן, ציינו שמחזור החודשי טבוע בנו כדי לתת לבני האדם הזדמנויות לקבוע בעצמם מתי ליצור חיים חדשים בעיתוי המתאים.
ועוד, אמרנו שהמחזור החודשי, עם הדימום שבו, הוא תהליך טבעי של התחדשות והזדמנות.
אפשר לראות את הפרידה הפיזית בין בני הזוג לא כאל התרחקות על רגע טומאה – אלא על השתקפות של החיים עצמם, שיש בהם מחזורים של קירבה וריחוק – של עליות וירידות, פרידה וחיבור, עצב ושמחה. בתוך יחסי המשפחה. שמירת הלכות נידה מכריח אותנו לעמוד מול חוסר השלמות של החיים. קושי בנוי בתוך היחסים עצמם. הביטוי הפיזי של האהבה בין בני הזוג מוגבלת על ידי ההלכה. ריכוז הקושי בשבועיים של החודש, נותן לביטוי הפיזי של אהבה מרחב במחצית השנייה של החודש.
כעת רצוני לחזור לשאלות אתן פתחתי. מה עומד מאחורי הלכות נידה? איזו מטרה הן משרתות? וכיצד ניתן להנגיש אותן לזוג המודרני?
הלכות נידה נוצרו בתקופה הקדומה של העם היהודי, ואין לנו דרך לתהות על משמעותן בזמן ההוא. אך אם דעתנו היא שיש משמעות היום בקיום הלכות נידה, כן אפשר להבחין שיש תועלת בבניית יחסי זוגיות על שני מישורים, ולהבין את ההשפעה האפשרית של הלכות נידה בחיזוק שני המישורים.
ראיית מחזור האישה כדבר ומבורך, המאפשר בחירה בבניית המשפחה, ומחזוריות ביחסי זוגיות, מאירה את הלכות נידה, לדעתי, באור חיובי ותורם להבנה וקבלה של הלכות נידה בימינו.
