ציפי סנדלר
כולם ניצבים כל יום מול קונפליקטים רבים. זה יכול להיות קונפליקט פשוט, למשל, האם להזמין חברים לשבת או לבלות בחיק המשפחה. ולפעמים הקונפליקטים משמעותיים הרבה יותר.
הנביא בלעם ניצב מול קונפליקט משמעותי, ואולי סיפור המעשה יכול ללמד אותנו משהו על ניהול קונפליקטים.
זקני מואב פונים לבלעם בבקשה להתלוות אליהם, על מנת להפעיל את כוחו בקללת ישראל. אחרי כל אחד מהמפגשים עם זקני מואב, בלעם מחכה לשמוע תשבות ה’ בחלום. בפעם הראשונה, התשובה חד משמעית – אל תלך. בפעם השנייה, בלעם מקבל אישור להתלוות אליהם, אך מצווה לומר רק את דבר ה’. בלעם ניצב מול דילמה קשה: הוא יודע היטב מה דורש ממנו הקב”ה. מצד שני, בלק מבטיח לו עושר גדול אם ייאות לבקשתו.
הקונפליקט הזה קורם עור וגידים מול עיניו המשתאות של אתונו. בלעם רוכב על אתונו בתקווה שהוא ימצא נתיב כלשהו בו יוכל לזכות בעושר שהבטיח בלק. אולי, כמו יונה הנביא, בלעם מקווה למצוא מקום פנוי מהקב”ה, ומשם יוכל להענות לבקשת בלק.
כמה שבלעם מנסה להדחיק את הקונפליקט, אתונו, כמו תת המודע, מפריע לו לעשות את מה שלבו חפץ.
בלעם עומד מול מלאך ה’ עם חרב שלופה בידו. החרב מסמל את הקונפליקט בתוך לבו של בלעם, מצפונו שאינו מניח לו להתנגד לצו ה’.
האם בלעם משתנה מול המלאך? נראה שלא. בלעם ממשיך בדרכו. בלק משוכנע שבלעם מגיע כדי לקלל את ישראל, ונראה שבלעם אמנם מנסה שוב ושוב למלא את רצונו. ה’ מכריע עבורו, ובלעם נאלץ לבצע את תוכנית הקב”ה, ולוותר על כל העושר שהובטח לו.
בלעם מצוייר על ידי חז”ל כרשע. אך הוא דומה יותר לכל אדם המתלבט מהי הדרך הראויה. אנחנו כמוהו, מרגישים את האתון הרומז לנו לשקול שוב את צעדינו, ואת החרב הזועק את הטעות, ואת התיקון. נקווה שנשכיל להתייצב תמיד, או לפחות לרוב, בצד המוסרי והמטיב.
Balaam and the Angel (1836 painting by Gustav Jaeger)
